בעולם ההשקעות, בין אם בנדל"ן, בקרקעות או בשוק ההון, יש לנו נטייה להאמין שהצלחה תלויה בניתוח נתונים קפדני: דוחות כספיים, תחזיות תשואה ותוכניות מתאר. כל אלו חשובים, אך הם חסרי תועלת אם איננו מנהלים את הגורם הלא-רציונלי והמסוכן ביותר במשוואה: המוח האנושי שלנו.
כלכלה התנהגותית, תחום שזכה בפרסי נובל, הוכיח שוב ושוב: כשזה מגיע לכסף, אנחנו פועלים מתוך דחפים פרימיטיביים. שני הדחפים החזקים ביותר הם פחד ותאוות בצע.
האויב מספר 1: תאוות הבצע ואפקט העדר (FOMO)
תאוות בצע, או בשמה המודרני FOMO (Fear Of Missing Out), היא הדחף שגורם לנו "לקפוץ על הרכבת" רק כי כולם מדברים עליה. שמעתם על חבר ש"עשה מכה" ממניה מסוימת או רכש קרקע שהכפילה את שוויה? התחושה הזו, ש"אני חייב גם" לפני שיהיה מאוחר מדי, היא מתכון לאסון.
כך נוצרות בועות. אנשים קונים נכס לא בגלל ערכו האמיתי, אלא מתוך אמונה שמחירו ימשיך לעלות לנצח, כי "כולם קונים". המשקיע הרציונלי מבין שדווקא כאשר כולם מדברים על השקעה מסוימת, כנראה שהיא כבר קרובה לשיא. הוא קונה על בסיס ערך, לא על בסיס הייפ.
האויב מספר 2: הפאניקה של הפחד
הצד השני של המטבע הוא הפחד. כשהשוק יורד, בין אם זה שוק המניות שצולל או שוק הנדל"ן שנכנס לקיפאון, הדחף הטבעי הוא לברוח. "למכור הכל" לפני שההפסד יגדל. זוהי בדיוק הפעולה ההפוכה ממה שצריך לעשות.
החוק הבסיסי של השקעות הוא "לקנות בזול, למכור ביוקר". אך הפחד גורם לנו לפעול הפוך: קנינו ביוקר (כשהיה הייפ) ואנו מוכרים בזול (כשיש פאניקה). המשקיעים הגדולים בהיסטוריה, כמו וורן באפט, התעשרו בדיוק מהעיקרון ההפוך: "היה פחדן כשאחרים אופטימיים, והיה אופטימי כשאחרים פוחדים".
התרופה: בניית אסטרטגיה ודבקות בה
איך מנצחים את האמוציות? התשובה היא פשוטה, אך קשה לביצוע: תוכנית. משקיע חכם לעולם אינו פועל באופן ספונטני. הוא מגדיר מראש את האסטרטגיה שלו, ומקבל את ההחלטות החשובות "בימים שקטים", כשהוא רגוע.
התוכנית צריכה לכלול: מהם יעדי ההשקעה שלי? מהו טווח הזמן שלי (5, 10, 20 שנה)? מהי רמת הסיכון שאני מוכן לספוג? וכאן מגיע החלק הקריטי: הוא מחליט מראש מה הוא יעשה כשהשוק יקרוס. ההחלטה מראש "כשהשוק יירד ב-20%, אני לא מוכר כלום, ואולי אפילו קונה עוד" – היא זו שמנטרלת את הפאניקה בזמן אמת.
השקעות הן לא ספרינט, הן מרתון. הצלחה לטווח ארוך אינה תלויה ביכולת לחזות את השוק, אלא ביכולת לשלוט בעצמך.
